משלוח חינם בקניה מעל מעל ₪249
תפריט
הם כיפים, קלילים ומתאימים לכל עונה. היינות המבעבעים אהובים כמעט על כל אחד, ויש להם הילה צרפתית בזכות הנציגה הכי מפורסמת שלהם – השמפניה. אז נכון, בשביל ליהנות מהיין לא חייבים לדעת הכל על יינות מבעבעים, אבל יש בכל זאת כמה עובדות שאולי יסייעו לכם להכיר קצת יותר את היין המרענן הזה ולדעת מהן הדרכים למקסם את ההנאה ממנו. הנה המדריך המלא.
היין המבעבע הקלאסי הוא כמובן השמפניה, שכמו הרבה דברים טובים התגלתה במקרה. כך לפחות לפי הסיפורים. יין זה מקורו באזור שמפאן אשר בצרפת, שבו הטמפרטורות הנמוכות בעונת החורף הובילו לא פעם לקפיאת השמרים ולהפסקה בתהליך התסיסה של יין לבן. אך באביב, כאשר הטמפרטורות החלו עולות שוב, התהליך התחדש והוביל לשחרור של פחמן דו חמצני לבקבוקי היין. כיום, יינות מבעבעים עוברים למעשה תהליך דומה, הכולל שתי תסיסות. בשלב הראשון הענבים שנבצרו הופכים ליין ואילו בשלב השני, השמרים הופכים ניזונים מהסוכר ומשחררים פחמן דו חמצני.
אז נכון, שמפניה נחשבת ליין האיכותי ביותר, אך יינות מבעבעים איכותיים לא חייבים להיות מופקים בחבל שמפאן. במקרה זה דווקא המיקום לא ממש חשוב, מה שעושה את ההבדל הוא התהליך וכלי הקיבול שבהם נעשה שימוש לצורך התסיסה. ככל המכל יהיה גדול יותר, כך הטעם הפירותי של היין יהיה מורגש יותר. גם משך התסיסה והאופי שלה משפיעים על התוצאה הסופית, כאשר ככל שתסיסת היין ארוכה יותר כך הוא יהיה עשיר יותר. המהדרין יודעים גם כיצד לאתר יין מבעבע איכותי באמצעות הבועות העדינות שלו שיוצרים משקה אלגנטי יותר.
אז עכשיו, אחרי שברור מהו יין מבעבע, הגיע הזמן וללמוד קצת על ההיסטוריה שלו. כבר הבנו שיין מבעבע מקורו בשמפאן שבצרפת, אך לא תמיד הוא נהנה מסטטוס מכובד כנהוג היום. יינות מבעבעים נחשבו בימי הביניים כמקולקלים ולעיתים אף שטניים, משום שאופן יצירתם לא היה ברור לגמרי באותו הזמן. מלבד זאת, בעבר בקבוקים רבים לא שרדו את שינויי הטמפרטורות הקיצוניים והיו מתפוצצים בשל לחץ רב לפני שהיה אפשר לשתות מהם. כל זה השתנה כאשר במאה ה-17 כאשר מדען אנגלי בשם כריסטופר מרט (Christopher Merret) כתב מאמר המסביר כיצד הסוכר ביין מוביל לתסיסה שנייה ופרט בבירור את מקורן של אותן בועות "שטניות". במקביל, גם תהליך עיבוד הזכוכית התפתח ואפשר לייצר בקבוקים המסוגלים לעמוד בלחץ התסיסה.
לאחר שהיה ברור שאותו היין אינו "מקולל" ושיטת ההכנה שלו הייתה ידועה, החלו יצרנים רבים בעולם להכין יין לבן מבעבע, מעין חיקוי לשמפניה המקורית. יצרני היין באזור שמפאן לא ראו זאת בעין יפה והאיגוד המקצועי שלהם קבע סדרה של חוקים המגדירה במדויק איזה יכול להיחשב שמפניה ואיזה "סתם" יין מבעבע. חוקים אלו כוללים כמובן התייחסות למקום שבו מיוצר היין, אך בם גם מפרטים את זני הענבים שמהם ניתן להפיק את היין ואת תהליך הפקת היין בכללותו. כיום מקובל שרק יינות מבעבעים מחבל שמפאן ייקראו שמפניה אם כי יש סייגים חוקיים שונים, ובכל מקרה היום לא תתקשו למצוא יינות מבעבעים מעולים שנוצרים בכל רחבי העולם, גם אם הם לא מחזיקים בתואר היוקרתי "שמפניה".
הזכרנו כבר שיין מבעבע עובר שתי תסיסות שבזכותן יין לבן (או רוזה) הופך ליין מבעבע. אלא שחשוב לציין כי תהליך התסיסה הזה יכול להתבצע בשיטות שונות.
לשיטה המסורתית יש כמובן שם צרפתי – Méthode Traditionnelle, שבה התסיסה השנייה מתרחשת לאחר בקבוק היין. זוהי שיטה מורכבת ויקרה יותר והיא כוללת כמה שלבים עיקריים:
לצד השיטה המסורתית הזאת, ישנן שיטות אחרות לייצור יין מבעבע. בשיטת Charmat למשל מבצעים את התסיסה השנייה במכלים, מה שמאפשר לזרז משמעותית את תהליך הייצור מבלי לפגוע בטעם. לעומת זאת, השיטה שנחשבת לפחות מומלצת (ויותר זולה משמעותית) כוללת הוספה מלאכותית של פחמן דו חמצני ליין. יין שמבעבע שהוכן בדרך זו יהיה פחות איכותי והבועות שלו גם נוטות להיעלם מהר יותר מרגע הפתיחה.
בדומה למשקאות אחרים כמו יין לבן ויין אדום, גם יין מבעבע ניתן לסווג על פי מידת המתיקות שלו. יין ברוט (Brut) לדוגמה הוא בעל תכולת הסוכר הנמוכה ביותר, כאשר מלבדו יש יינות אקסטרה-יבשים, יבשים, חצי-יבשים ומתוקים. הבחירה בין צריכה להתבצע כמובן על פי הטעם האישי שלכם, כאשר חשוב לוודא גם שאתם מאחסנים את היין על פי הנחיות היצרן ושותים אותו סמוך למועד הקנייה.
אז לסיום, אחרי שחקרתם, ניסיתם ובחרתם את היין המבעבע המושלם, איך פותחים אותו? הנה הדרך המומלצת:
אם פתחתם נכון, אתם אמורים לשמוע מעין רעש לחישה אלגנטית, ולא בהכרח את הפיצוץ המזוהה כל כך אם המשקה. כעת נותר לכם רק למזוג בתנועות איטיות ועדינות לכוסות וליהנות מהטעם ומהתחושה של הבועות בפה.
