משלוח חינם בקניה מעל מעל ₪249
תפריט
ייצור יין הוא אומנות עתיקת יומין. יינות הוכנו מענבים, פירות וירקות במשך אלפי שנים, ומלבד ההנאה מהטעם ומההשפעה של היין, המשקה המשכר הזה היה לעיתים בעל תפקיד מרכזי בטקסים דתיים שונים. אך למרות שנראה כי היין היה כאן מאז ומתמיד, לא כך חביות היין. בעת העתיקה, לאחר הכנת היין הוא הועבר לכלי קיבול כגון כדי חרס שסייעו להבטיח את איכותו לאורך זמן.
כשהאימפריה הרומית נכנסה לתמונה, היא החליטה לשכלל את התהליך ולגייס לשורותיה את אחד מחומרי הגלם הנפוצים ביותר – העץ, ובפרט עץ האלון. גם היום חביות העץ ממלאות תפקיד מרכזי בתהליך ייצור היין, בזכות קלות העיבוד של העץ אבל בעיקר בזכות אותן חומצות פנוליות (טאנינים) שמשחרר העץ. אז מה למדנו מאז התקופה הרומית העתיקה ואיזו חבית יין ייניים הכי אוהבים? כל התשובות מיד.
אין בכלל ספק שחביות יין מוסיפות אופי ועניין לכל יין. אך למה בעצם צריך אותן בעולם המודרני שלנו? מדוע לא להשתמש פשוט במכלי נירוסטה תעשייתיים שעלותם היא פעמים רבות נמוכה יותר. האם זאת רק התפיסה הרומנטית שלנו שגורמת לנו לחשוב אוטומטית על חביות עץ כשמדברים על יין? אולי… אבל לא רק. יקבים רבים נעזרים היום במכלי נירוסטה ובאמצעים מודרניים אחרים להכנת היין, אבל כמעט כולם משתמשים גם בחביות עץ להשלמת תהליך ייצור היין. הנה כמה סיבות לכך:
אם נחזור לרגע לנירוסטה, כאשר מכינים יין במכלים אלו, הבחירה היחידה שיינן עומד בפניה הוא מה נפח המכל המתאים. אך כאשר מדובר בחביות עץ, יש לבחור בקפידה את סוג החבית, כלומר את מקור העץ שממנו היא עשויה. מקור העץ משפיע במידה רבה על הטעם של היין, וישנם גם גורמים נוספים שיש לקחת בחשבון כגון מידת החריכה של העץ ואפילו הגיל של החבית. חביות יכולות לשמש יקב עד שש שנים, ובמשך הזמן הזה הן סופחות טעמים בתהליך הייצור ומשפיעות על היינות הבאים שמכינים בהן. ההחלטה אם להשתמש בחבית משומשת או בחבית חדשה תיעשה בהתאם לתוצאה הסופית שרוצים להשיג.
באופן כללי, חביות יין מיוצרות מעץ אלון שנחשב לעץ חזק המסוגל להכיל את נוזל היין. חביות אלו מיוצרות בצרפת, ארצות הבית, אוסטרליה, ספרד, פורטוגל ואוסטרליה. המובילה שבהן היא כמובן צרפת שבה גדל בדרך כלל זן של אלון לבן המאפשר לייננים להשיג טעמים מעודנים ומאוזנים וליצור יינות אלגנטיים שכל חנות יין תשמח להתהדר בהם. צרפת זוכה גם להערכה רבה הודות לתנאי הגידול של האלון ולהקפדה על פיקוח הדוק ונטיעה מחודשת של עצים במקום אלו שנגדעו. המגדלים מקפידים לגדל את עצי האלון עד לגיל 80 לפחות ובתהליך איטי, כך שהטאנינים שלהם יכולים להתפתח יפה. גם חיתוך העצים מתבצע באופן מוקפד המאפשר לעץ לשחרר חומרים שונים המשפיעים על טעמו של היין.
מלבד צרפת יש מדינות נוספות באירופה שבהם מגדלים אלונים, כגון ספרד ואף הונגריה וסלובניה אך איכותם נחשבת פחות גבוהה בשל הטעמים היותר אגרסיביים שלהם. עם זאת, גם אלונים אלו מבוקשים יחסית בזכות הטאנינים שבהם המאפשרים ליישן את היין היטב. לעומת האלונים שגדלים באירופה, האלון האמריקאי מציע טעמים חזקים יותר של עץ, ולעיתים ניכרים בו גם גוונים של קפה, קוקוס ווניל. האלון האמריקאי שונה מהאירופי גם בקצב הגידול שלו, כאשר הוא צומח הרבה יותר מהר, ולרוב גם שיטת החיתוך שלו תהיה קצת שונה.
יקבים רבים קונים היום חביות עץ מוכנות או משומשות, ובסוף דרכן הן משמשות לעיתים כפריט דקורטיבי לחנויות יין, למסעדות ואפילו לבתים פרטיים. אך בתחילת דרכן הם עצים. עצים אלו מסומנים ונכרתים ולאחר מכן נחתכים ללוחות שצריכים לעבור תהליך ייבוש שנמשך כמה שנים, רצוי באוויר הפתוח ולא באופן מלאכותי. הלוחות שהתייבשו עוברים עיבוד נוסף, נחתכים לגודל המתאים ומשולבים בחישוקי מתכת זמניים המחזיקים אותם יחד. בתהליך זה יש לחמם את העץ על מנת שיהיה אפשר לכופף אותו, כאשר ישנן מידות חימום ושיטות חימום שונות (מדורה, מים רותחים וגז) המשפיעות גם הן על העץ ומשם על טעמו של היין. בשלב הבא יש לחרוך את העץ, כאשר היינן יכול להחליט מה מידת החריכה המבוקשת מבחינתו – עדינה, בינונית או חזקה. לסיום מרכיבים את ראש החבית, מורידים את החישוקים הזמניים, מוסיפים את החישוקים הקבועים ובודקים היטב את שלמותה של החבית.
לסיכום, לחבית יין יש השפעה רבה על טעמו של היין ועל היכולת ליישן אותו. כל יינן דואג לשידוך הולם בין סוג היין המבוקש לבין החבית הרצויה, כאשר לעיתים מדובר בתהליך ארוך שבו היינן מנסה אפשרויות וטעמים שונים עד להשגת התוצאה המבוקשת.
