יקב פלדשטיין – סקירת יינות

אבי פלדשטיין הוא יינן ששיחק תפקיד מאוד מרכזי בהתפתחות הדרמטית של כל תחום היין האיכותי בישראל בשנות ה-2000, כיינן הראשי של יקב סגל (שהתמזג אז עם ברקן והפך לברקן-סגל).
כשעזב את סגל, אבי הקים את יקבו הפרטי "פלדשטיין" והחל מ-2017 התחיל גם לייצר יינות כשרים. יינות 2017 הכשרים שווקו בארה"ב, ויינות 2018 ו-2019 התחילו לצאת לשוק המקומי. זאת היתה הזדמנות טובה להכיר את היינות הכשרים החדשים של יקב פלדשטיין וגם לטעום מהיינות הישנים, יינות אגדיים והיסטוריים מתקופת הרנסנס של היין הישראלי.
זה היה ערב מיוחד שנזכור כנראה לעד. לא בגלל היינות, היינות היו מעולים, אבל יינות מעולים כבר זכינו לטעום ובתקווה שגם נזכה. אלה בעיקר בגלל האיש. אבי עשה כבר דרך מאוד ארוכה בייננות, הוא החל לעבוד בתחום משנות ה-80. הוא שופע בידע, בתובנות ובאנקדוטות והוא חלק איתנו את הידע העשיר הזה בנדיבות ואפילו בהתרגשות. כל נושא החל מהעניינים הטכניים של עשיית יין עד לעניינים פילוסופיים או תרבותיים יותר זכה להתייחסות מעמיקה. טעמנו (רק) 7 יינות סה"כ אך סיימנו לקראת 1 בבוקר בלית ברירה כי בכל זאת היה צריך לקום למחרת.לצערי היריעה קצרה מלשחזר את כל הדיונים אז תיאלצו להסתפק מניתוח היינות.
דבוקי 2019 : דבוקי הוא זן מקומי, חושבים שהוא גדל פה בתקופת בית המקדש השני. בימנו מגדלים אותו הרבה כענבים למאכל. לאבי מאוד חשוב וטבעי לתת גם ביטוי לזן המקומי וההיסטורי הזה כיין והתוצאה לפנינו. הפרי עצמו עומד במרכז הבמה, היין עשוי באופן קריספי ללא עץ. הוא מביע פירותיות עדינה וסיומת ארומטית יותר. אני אהיה כנה כמו תמיד : אני מבין מאוד את הצורך של ביטוי זן מקומי, ומאוד מאמין ביינות לבנים דקים כאלה אבל ליין הזה לא הצלחתי להתחבר. (לא בערב הזה ולא בבקבוק ששתיתי מקודם). היין ביישן, יש ארומות טובות ונחמדות אבל צריך להקשיב להן בשקט. לאו דוקא מה שאני מצפה מיין לבן חד. אציין שהרבה מחבריי לטעימה התחברו ואהבו אז אולי פשוט אין לי את החיישנים המתאימים לדבוקי.
סוביניון בלאן – רוסאן 2018 : וואו, יין עם נוכחות ועם זאת כה אלגנטי ! חומצה קריספית לימוניות, מינרליות חדה ודומיננטית, ואז מתפתחים טעמים ירוקים ארומטיים עם מרירות טובה. איזו פגיעה חדה בלשון ואיזו קלאסה. עבר 12 חודשים בחבית אך ההשפעה יותר מורגשת במבנה מאשר בטעם וטוב שכך. איזה דיוק מדהים.יין מעולה, רמה גבוה מאוד ופוטנציאל טוב להתיישנות.
רוזה גרנאש 2019 : דק וקל. יש בו קצת מהכל, קצת פרי אדום, קצת מינרליות הכל במידה. החומצה ברמה גבוה ושולטת על הסיומת עם טעמי פירות הדר. רוזה טוב מאוד, מהטובים ב-2019 בארץ.
אדום – גרנאש, סירה, קאריניאן 2017. כאמור זה יין ששווק רק בארה"ב, ה-2018 צפוי להימכר בארץ אך אינו מוכן עדיין. היתה לי הזדמנות לטעום את היין בעבר, והתאכזבתי ממנו. הסתבר לי שאז הוא נפתח מוקדם מדי והטעימה השנייה השאירה אותי מופתע לטובה מאוד. וואו, מלא טאנינים ירוקים, מבנה חזק, אחר כך מגיע השלב של הפרי האדום הטרי בסוף מתקבל סיומת עם חומציות גבוה ומרירות עשבית טובה לצד קצת טבק ומינרליות.
סגל רכסים-דובב ארגמן 2007: זן הארגמן הוא זן שנוצר בישראל מערבוב גנטי של קריניאן וזן הסוזאו הפורטגזי. המטרה היתה לשלב את התפוקה הגדולה של הקריניאן עם הצבע הכהה של הזן הפורטוגזי, לא ממש מתכון לאיכות. אבל את אבי זה לא עצר, והוא נטע ארגמן בכרם דובב הגבוה בגליל העליון. באף טעמי יישון. בפה יש קצת אדמתיות פטריות. פירות טריים. אחרי 13 שנה הוא נשאר מאוד חומצי, מדהים. קשה להאמין. קצת נענע וקפה. וחומצה מטורפת כבר אמרתי. היין הזה לא ממש מציית לחוקים המקובלים של היין האדום. אחרי 13 שנה הגוף קל ואוורירי, וקצת אדמתי ולכן מרגיש מיושן אבל החומצה והפרי הטרי עדיין שם כנגד כל הציפיות. מדהים כבר אמרתי ?
סגל ק.ס 2008, רכסים דישון : באף הרבה ארומות שילשינות וגם ריבתיות . יש גיר, עישון, פרי בשליטה. המון ירוק. קצת עור ושוקולד חלב. גוף קל, טאנינים עדיין חדים בסוף משאירים את הלשון יבשה מאוד. פה יש לנו יין ישראלי מיושן יותר קלאסי אבל עדיין, הוא כבר בין 12, זה יין שהיה יחסית זול ונגיש בזמנו והוא החזיק יופי. קצת יותר בשל וריבתי מהארגמן, אך גם יותר מורכב ובעל גוף
.סגל לא מסונן 1999 : טועמים היסטוריה. אחד מיינות הדגל הנחשבים בישראל בשנות ה-00. זה אחד מגרסאות הראשונות שלו. יין בין 21 שנה. פרי בחיים, שילוב של פרי עם ירוק ושוקולד. יין רגוע ובוגר, ניכר שהשנים צמצמו את עוצמתו אבל הוא עדיין משדר את הטעם שלו באופן ישר וברור. מרשים.